ספר כללי, ספר מסעות

רשמי שייט בנהר התיירים הגדול, או בשם המקוצר "ביקור ברומא"

רומא - מבט אל העיר מן הוותיקן
רומא (מבט אל העיר מחלון בוותיקן)

נהר ידוע ומפורסם עובר ברומא, מסלולו עתיק מדורי דורות. נהר זה כמובן הוא נהר הטיבר. מלבדו יש נהר נוסף, שוצף ורוגש, רוחש וזורם במסלול כמעט קבוע, אך לא כולם מבחינים בו ככזה. נהר זה הוא נהר התיירים.

20190921_102627
נהר הטיבר. מבט מגשר סנטאנג'לו מערבה

יצאנו (בת זוגי ואני) לפוש מספר ימים בעיר הזו. בבוקר הראשון שמנו פעמינו אל פיאצה נאבונה (Piazza Navona), כיכר עתיקה ומפורסמת במרכז העיר, שגם היתה סמוכה מאוד לאכסניה אשר בחרנו לְמלון.

כמו לא מעט כיכרות רומאיות, יש בה מזרקות. וכמו בלא מעט מקומות מפורסמים ברומא, ניתן להבחין כי כמות גדולה מהמשוטטים בכיכר הם תיירים. פרצופיהם שונים, מבטאיהם שונים, אך סימן אחד מאחד את כולם: תמונות. מי במצלמה מקצועית ומי בטלפון החכם. מי מחזיקו ביד ומי במוט. המקומיים מהעומדים בכיכר ואינם רק עוברים בה בדרכם מאי פה לאי שם, בדרך כלל הם אלה שפרנסתם מן התיירים: עובדי המסעדות למיניהן או חנויות אחרות שמיועדות בעיקר לאורחים.

אחר הצהריים הלכנו לפונטנה די טרווי (Fontana di Trevi). המזרקה הגדולה שבנויה (בצורתה הנוכחית) יותר מ־250 שנה, ובמרכזה מתנוסס פסלו של נפטון, אֵל הים הרומי, מנקזת אליה כמות רבה מנהר התיירים. כשרואים אותם גודשים בהמוניהם את כל השטח סביב המזרקה – דבר ראשון קיבלנו פרופורציה: השטח שם קטן מפיאצה נבונה אך מלא כפליים בתיירים. דבר שני ברחנו משם, המנהג שלנו הוא לטייל ברוגע ולא להזיע בתוככי להקת תיירים צפופה. וכן, זה גובר על מנהג השלכת המטבע למזרקה.

בזמן שהתרחקנו הבנתי מדוע יש כל כך הרבה רוכלים שמוכרים מוטות לאחיזת הטלפון ברומא ובפרט באזור הזה. כל תייר שרוצה באמת לצלם את המזרקה צריך לשים את המצלמה על נס[1]. לא שזה פותר לגמרי: סביר להניח שישתרבבו לתמונה מוטות של אחרים. יש לזה עוד מטרה, וכנראה זה משתלב עם מטרת רוכלי הבדים הצבעוניים, אך ההבנה הזו הגיעה אליי רק למחרת.

הלמחרת בא. הפעם יצאנו אל גדתו השניה של נהר הטיבר, כדי להגיע ליובל נהר התיירים הרחב והזורם ביותר. יובל זה הוא אחד המקומות המפורסמים והמתויירים בעולם: הוותיקן. לזה כבר נערכנו מראש שיהיה גדוש בהמוני בני אנוש, ורכשנו כרטיסים מבעוד מועד באינטרנט כדי ללכת בשביל הימני ולהיכנס מיד. מה יהיה בפנים? בינתיים מקווים לטוב.

20190921_111844
התיירים נוהרים לוותיקן (Piazza San Pietro-כיכר פטרוס הקדוש, רומא)

נכנסנו בכל הדלתות הדרושות כדי להגיע לגרם המדרגות העגלגל העולה מעלה. יש בו כמה וכמה סיבובים עד שהוא מסתיים, ובכל סיבוב יש בו מיצגים קטנים של כלי שיט ומלחמה מתקופות עתיקות. המוזר הוא שהנהר פשוט זורם מעלה, בכל אופן לנהר אנושי יש תכונות שונות מנהר מֵימִי, ובני האנוש פשוט עולים ועולים, מתבוננים על המיצגים בחטף אם בכלל, ומתקדמים כאילו ממהרים לאנשהו.

למעלה בת זוגי החליטה שזה לא בשבילה כל הגודש האנושי הזה. לאור רצוני לצפות במרכז בן האלוהים הזה שזימנני אביו לפתחו, הוסכם בהחלטה משותפת שהיא תנוח שם באחד הספסלים מאחור באולם ולא תצעד עמי בין ההמון, ואני אשתדל לא להתעכב סתם.

החלק הראשון היה Cortile della Pigna (חצר האיצטרובל) שהוא היה הכי מאוורר ומרווח בסיור הזה. זו חצר פתוחה, שהיא חלק מחצר בלוודרה, שבמרכזה יש פֶּסֶל של כדור בתוך כדור שנוצר לפני כ־30 שנה על ידי הפַּסָּל האיטלקי ארנלדו פומודורו. הכדורים שנטען כי הם מייצגים את הנצרות בתוך כדור הארץ, מסתובבים לאט בקצב קבוע אך לא אחיד. כיון שהשמש שם קפחה על הראש (גם כשזה רק 25 מעלות זה ממש חם) – לא התעכבתי והלכתי אל שאר הסיור שהוא בחלקים מקורים וכמובן גם צפופים יותר.

לא ידעתי כמה זמן זה עלול לקחת, אז השתדלתי לא להתעכב מדי בגלל בת זוגי הממתינה, אבל ראיתי שההמון המתייר עושה זאת גם. עוצרים לרגע קצר ומצלמים ומיד ממשיכים, מדי פעם יש כאלה שמתעכבים יותר, אך הם מעט ממש. לרוב – הרוב הולכים. אמנם לאט ובנחת, אך כמעט ולא עוצרים. כמעט כמו בהתחלה במדרגות – אין התבוננות מעמיקה ברוב המיצגים, הפסלים והציורים.

מבחינת אוויר יחסית נוח, כי רוב המוזיאונים עם חלונות גדולים שפתוחים לרווחה ומאפשרים זרימת אויר. בחלקים מסוימים סדרני המוזיאון מפנים קבוצות לצד אחד וקבוצות אחרות לצד אחר כדי שלא יהיה עומס באולם מסוים. כמעט כל החלקים הם חד סטריים כדי לאפשר מעבר נוח. הכול מתחבר בסוף לדרף צפופה שמובילה אל הקפלה הסיסטנית, המקום היחיד בו הסדרנים גם לא מרשים לצלם.

בקפלה יש ציורים מרהיבים, אך היא גם עמוסה מאוד. מאידך יש שם ספסלים ואופציה לשבת ולנוח קצת. מדי פעם נתיב היציאה מהקפלה סגור, זה קורה כשהוא משמש ככניסה עבור תיירים בעלי מוגבלות. כן, גם כאלה דגים זורמים בנהר. כשיצאתי המשכתי וצעדתי באולמות אחרים עד שהגעתי שוב לאותו אולם בכניסה בו בת זוגי המתינה. צעדנו דרך חנויות המזכרות ויצאנו.

שני דברים עיקריים אני מסכם מהביקור הזה: האחד, שכדי להתרשם לעומק מכל מראות הוותיקן צריך לבוא בבוקר, מצויד במנות גדושות של סבלנות לשעות ארוכות של סיור. השני הוא שהתיירים הם נהר זורם וסוחף. ביובלים מסוימים שלו בסחף אדיר. הולכים והולכים ומצטלמים ומצלמים ומתייגים ומצייצים ומְפַיְיסְבְּקִים ומְאַנְסְטֶגְרֶמִים כדי לסמן וי על מוקדי התיירות העולמיים. סחף של נהר ה"הייתי פה" שכל תייר ממלא לו ביומן חייו.

עוד דבר: בנהר התיירים יש לא מעט להקות. קבוצות שמסיירות בכל רומא יחד, וגם קבוצות שקובעות סיור מאורגן בוותיקן לבד. זה מועיל ומקצר זמן כששומעים הסברים ממדריך/כה על המיצגים השונים. לא בהכרח מועיל לידע אובייקטיבי של התייר, מן הסתם זה יותר מועיל לכיסם של המדריכים שיכולים להפיץ גם שטויות בתמורה למספרים יפים יותר שימלאו את חשבון הבנק שלהם.

להקות הדגים האלו המשייטות במורד נהר התיירים נתנו לי את ההסבר הנוסף למוטות המצלמה ולקשר האפשרי לרוכלי הבדים הצבעוניים. בין הלהקות המרובות שבוותיקן, כל להקה צריכה סימן על ידי מי היא מובלת. ומה יכול להיות סימן נהדר יותר מאשר בדים בגוונים שונים בראשי מוטות מצלמה.

זרמי בני האנוש בוותיקן
זרמי בני האנוש בוותיקן. שימו לב למוטות סימון בצד ימין מקרוב ובאמצע ממרחק מה, עליהם מיני בדים צבעוניים שונים

אלה הם, בקצרה, רשמיי מהשייט בזרם הנהר האנושי של התיירות. בדור הזה שהכול נגיש ואפשר לדלג ממקום למקום בעולם בזמן קצר, כמובן יש מקומות שהופכים להיות כ"ביקור חובה". זה נהדר מצד אחד, אך כדאי גם לשים לב שלא נסחפים סתם. להשקיע במקומות שמתעניינים בהם באופן אישי גם אם זה לא אטרקטיבי, וכן, גם להפך.

———

[1] במשמעות "כלונס". אות וסימן על מקל גבוה. כמו בתנ"ך (במדבר כא:ח) "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס".