ספר אקטואליה, ספר כללי

70 פנים לסיפור. גם לסיפור על שתן

בתחילת השבוע, בעת שיטוט בטוויטר, נתקלתי בסיפור נחמד בפיד של עו"ד שמחה רוטמן. אצטט אותו כפי שהופיע שם (במרוכז ולא מחולק לציוצים כמו בשרשור):

לפני כמה שנים טובות, מצלמת אבטחה צילמה נער המרוקן את שלפוחיתו אל תוך מאגר מים פתוח במדינת אורגון בארה"ב.
האירוע עורר תחושות גועל וקבס בקרב תושבי העיר פורטלנד, שמי השתיה שלה מגיעים מהמאגר הזה, ונרשמה עליה משמעותית בצריכת מים בבקבוקים.
כמובן שגם התקשורת המקומית לא חסכה תיאורים גרפיים, והסרטון ממצלמת האבטחה הפך להיות ויראלי.
כמובן שכמו כל דבר באמריקה, המאגר המדובר היה אדיר מימדים, וכמה נודניקים מיהרו לחשב שהריכוז במים של פרי עמלו של אותו בן תשחורת הוא פחות -3 חלקים לביליון. מה שאומר שגם אם הוא היה שופך למים כמות דומה של רעל מרוכז ניתן היה לשתות את המים והם היו עומדים בכל תקן הידוע לאדם ולאנושות.
זה לא ממש עזר, ובסופו של דבר הורה מושל אורגון לרוקן את המאגר לגמרי, כדי להניח את דעתם של בני העיר.
כשרוקן המאגר נמצאו כמובן בתוך המים שלדי מכוניות חלודים, גוויות מרקיבות של איילי הצפון ועוד מכל טוב הארץ.
אף אחת מ"ההפתעות" שהתגלו בתוך המים כמובן מעולם לא הפריעה לתושבים להיות מבסוטים מאיכות המים המצויינת כל ימות השנה.
רק אותו נער ששלפוחיתו לחצה מעט, הוא שהוביל לשפיכת כמות מים שהייתה מספיקה למדינה אפריקאית לכמה שנים טובות.
הכל בגלל כוחה של המצלמה.

תכף אצטט גם את מסקנתו מהסיפור. אך תחילה אקדים לומר כי במאמר הזה אתייחס בעיקר לדרכי פרשנויות והסקת מסקנות, ולצורך כך אין לי בעיה גם לספר סתם משל או מעשייה פרי דמיוני; אך כיון שהרעיון למאמר זה בא מן הסיפור הנזכר – אני משתמש בו, ולפיכך לא ראיתי צורך לבדוק את פרטי הסיפור המצוטט ולהצליב מקורות, ואני סומך על רוטמן שהכול מדויק.

במסקנתו של רוטמן מסיפור זה הוא מעביר ביקורת על ההוראות החדשות בעניין הנוחתים בנתב"ג בתקופה זו.
בקצרה – אנשים שהגיעו מחו"ל נסעו לבידוד בבתיהם ללא פיקוח של המדינה. התעורר חשש שאולי הנחיות הבידוד לא מקוימות כהוגן, ובאו כתבים ועיתונאים וצילמו באובססיה את העניין, ואז כעסו על ההפקרות והתריעו שזה נראה כאילו נעשה מחדל ש"מייבאים" דרך נתב"ג חשודים כנשׂאים של הנגיף.
כתוצאה מכך החליטה הממשלה כי כל נוחת בארץ יועבר לבידוד במלוניות מפוקחות. (הקישורים שהובאו לאתר "הארץ" הם כדוגמה בלבד וכדי לקשר לכתבות חדשותיות בנושא, ולא כדי לשקף משהו ספציפי מהם).

טוען רוטמן כי כל הבעיה היא שזה לא מצטלם טוב שאין פיקוח ממשלתי עליהם. אך באמת אין תועלת בהחלטה החדשה, שהרי מניינם באוכלוסייה קטן מאוד, ואפשר להניח שהם היו מצייתים להוראות ומתבודדים בביתם כמו שמן הסתם רוב האוכלוסייה עושה. ציטוט דבריו:

ולמה אני מספר לכם את זה?
כי כמות האנשים הנגועים שמגיעה במטוסים דרך נתב"ג הייתה נכנסת בנוחות רבה לתוך בניין אחד בגבעת שמואל או בנתניה, ומבחינה סטטיסטית זו המקבילה של להשתין בכנרת. הרבה יותר פשוט להורות להם על בידוד בית, כמו שעשו לפני המשבר ולהניח שהרוב מצייתים.
אבל זה לא מצטלם טוב…

מגיבים שם דנו בעצם האנלוגיה, כמו האם ניתן להשוות התפשטות של נגיף באוכלוסייה להתפשטות של השתנה בודדת במאגר מים אדיר, מה הסיכון שנגרם מהשבים מחו"ל שהם רק חשודים לעומת הסיכון הנגרם מאלפי החולים המאומתים שנמצאים בארץ, ועוד.

לצורך מאמר זה אניח שהביקורת שלו צודקת: אם כל חוזר מחו"ל נזהר ומתבודד כמו כל חייב בבידוד אחר (לדוגמה – מי שבא במגע בארץ עם חולה מאומת) – החלטת הממשלה מיותרת, כי עלינו להניח שהרוב מצייתים להוראות, ולא משנה אם אלה אנשים שתמיד בארץ או שנחתו בה רק היום.
ולמה אכפת בכלל מההחלטה שמפקחת היכן יבודדו החוזרים מחו"ל? כי יתכן שהמשאבים שיופנו לפיקוח זה – ייגרעו מהמשאבים החשובים שיש להפנות לטיפול בצד אחר של המצב; לדוגמה – זה מפחית כוח אדם או תקציב שאפשר לבצע בו יותר בדיקות בבתי אבות.

כעת אעזוב את נושא הקורונה ואדון ברעיון שבגללו חשבתי לכתוב את המאמר, והוא עצם הפרשנות והסקת המסקנות מהסיפור.
ההסקה של רוטמן היא – לפעמים כולם עושים רעש על מה שלא מצטלם טוב, וההחלטה בעקבות כך רק גורמת לנזק עקיף אחר.
זה בסדר, אבל למעשה בחשיבה פשוטה אפשר להוציא כל מיני פרשנויות ומסקנות מהסיפור הזה.
לפניכם קצת רעיונות:

  1. ניתן ללמוד מהסיפור שלפעמים דווקא מעשה מכוער אחד – לדוגמה נער שמשתין במאגר מי שתייה של עיר שלמה – מציל את כל העיר. הרי יתכן שרעלנים מתפזרים לאיטם במים מחלודת המכוניות ומגוויות האיילים, ולאחר כמה שנים של שתיה ממים כאלה כמות הרעל שמצטברת לאטה בגוף תגרום למחלות (לפחות בקרב חלק מהאוכלוסיה, אנשים עם מחלות רקע, וכדומה).
  2. אפשר להסיק מהסיפור שכל המושג של "תקנים" הוא חרטא שנועדה להניח את דעת הציבור. הנה, היו תקנים, המים עמדו בהם, אך התגלה שיש טינופת לא מעטה בתחתית המאגר.
  3. אפשר ללכת לכיוון הנגדי בעניין התקנים וללמוד מהסיפור על מגבלות האדם. אכן, "תקנים" לעולם לא יבטיחו איכות טהורה ב־100%, כי זה לא בכוח האנושי להגיע לשם; אבל מטרתם היא להגיע לאיכות הגבוהה ביותר שכן ניתן להשיג בכוח אנוש ולהרגיע את הקהל שיש לו על מי לסמוך שדואג לכך, וזו מטרה ראויה ומושׂגת.
  4. לא כל מה שרואים מצולם צריך לפרסם. איך סרטון ממצלמת אבטחה שבו רואים נער משתין יכול לחולל רעש ציבורי? – כנראה עובד כלשהו בחברת האבטחה הדליף אותו. אולי בזדון, אולי בתום לב; אבל למה?!

אלה רק דוגמאות לרעיונות שבקלות ניתן להוציא מהסיפור. ומה מסקנתי מכך? – אם שומעים סיפור שבא ללמד משהו, לא הסיפור בא ללמד, הסיפור הוא סיפור; אלא האדם שמספר את הסיפור הוא זה שממציא מה ללמד מתוך הסיפור.
למספר יש אינטרס (לא בהכרח אגואיסטי) להעביר מסר.
מסר באמצעות סיפור הוא קליט, כי סיפור נחמד לשמוע והוא פותח לבבות יותר מהבעת דעה סתם.
אבל המסר הוא דעה. דעתו של המספר. גם לשומעים יש דעה. אז אפשר לחשוב אם הדעה נכונה. לא חייבים להסכים.

יתרה מכך: דוגמאות 2 ו־3 מלמדות שמאותו סיפור אפשר להסיק מסקנות הפוכות. יכול מי שמתנגד לרעיון התקנים להוכיח מכאן כיצד התקנים הם חרטא, ויכול אדם אחר לטעון שזה חשוב מאוד והסיפור רק מלמד את מגבלות הכוח האנושי בנושא.

ניתן להאריך ולהרחיב עוד ועוד בנושא, אך כמדומני שזו "חפירה" מספקת לפוסט אחד והרעיון ברור.

 

במדרש במדבר רבה (פרשה יג) אמרו חז"ל שיש שבעים פנים לתורה. אם תורה שחלקהּ חוקים ומצוות ניתן לפרש בשבעים פנים – מעשיות וסיפורים על אחת כמה וכמה. צריך רק להפעיל מחשבה עצמאית.

ספר אקטואליה, ספר כללי, ספר צפייה

הריאליטי של השמרנות

איך התכנית "חתונה ממבט ראשון" שבאה כביכול עם קונספט חדשני לזוגיות – "תיפגשו בפעם הראשונה מתחת לחופה", שומרת אמונים ואדיקות לשמרנות ולמסורת במבנה הזוגי ובעריכת טקס החופה

 

אחרי תקופה שלא כתבתי כאן חזרתי ובאמתחתי הרהורים על אחת התכניות הנצפות כעת בטלוויזיה בארץ, ולא, אלה אינן תכניות החדשות על הקורונה, אלא העונה השלישית של "חתונה ממבט ראשון" המשודרת בערוץ 12 (קשת).

את הטיוטה לפוסט זה כתבתי בקצרה מיד לאחר שידור שני הפרקים הראשונים לפני כ־3 שבועות. אם היה לי ספק שמא הרעיון הזה ייפסל כשאראה את הפרקים הבאים, בא הפרומו לפרק שישודר הערב (בתקווה רבה) והראה כי החופה האחרונה לעונה זו תיראה בדיוק כפי שחשבתי.

 

אז מה היה לנו בינתיים? העונה החדשה נפתחת עם זוג שאמור להיות מן היותר מסקרנים בעונה: דובי ואריק, שניהם גרושים אשר בשנות ה־50 המאוחרות לחייהם נישאים ממבט ראשון לפרק ב'.

תכנית טלוויזיה שצברה פופולריות טובה בעונותיה הקודמות, אך הגיוני הוא שתפתח עונה חדשה לא רק בסצינה מעניינת כשלעצמה, אלא גם בסצינה שמביעה את החידושים שבעונה זו. הרי בהפקת התכנית חפצים למשוך כמה שיותר צופים, בין אם בגירוי אוהדי התכנית מעונותיה הקודמות ולהראות שבעונה הנוכחית זה לא רק עוד 6 זוגות שעושים מסלול זהה לזה שעשו הזוגות בעונות הקודמות, אלא יש משהו מיוחד שטרם היה; ובין אם זה לתת משהו מרתק עבור קהל חדש כדי שירצה לצפות בפרק הראשון, בתקוה שיתאהב וירצה לצפות גם בשאר העונה.

הזוג שעונה על הדרישה הזו הם אריק ודובי. מה מיוחד בהם? – כאמור: גילם המאוחר, הסטטוס המשפחתי עמו הגיעו לתכנית – גרושים שמחפשים אהבה לפרק ב', הם מזמינים לחתונה את ילדיהם הבוגרים (ולא את הוריהם כשאר הזוגות), וזהו. יתר הפרמטרים יהיו גם בזוגות האחרים: אם תהיה משיכה, על מה יהיו הדרמות (בינינו, ברור שיהיו, זו לא שאלה של 'אם'), מה קורות החיים של כל אחד ואחת בתחום הקריירה והמשפחה הביולוגית, וכו'.

תיאורטית, יש אופציות נוספות חדשניות לתכנית כזו. לדוגמה: זוג חד־מיני, גייז או לסביות.

האם בכלל הציעו לאנשים/נשים כאלה להצטרף לתכנית? אין לי מידע מאומת שלא, אבל סביר שאם בהפקה פנו לאוכלוסייה כזו – היה ניתן לעשות חצי פרק (שגם ככה נמרח תמיד בפרק פתיחת עונה) על ימי המיונים שלהם לתכנית, ואז איזו סצינה שבה דני פרידלנדר מכריז ברי"ש המתגלגלת שלו שלחבר'ה האלה "לצערּרינו לא נמצאו התאמות". זה יכול להיות מספיק מעניין ומותח לפרומו ובפרט לפרק פתיחה, כדי שאנשים יצפו בתכנית עד לרגע בו עוברים להציג זוג הטרוסקסואל [1] מעניין דיו כדי שיהיה שווה להישאר ולצפות בהמשך העונה.

אבל, נראה שהתכנית הזו חרתה על דגלה להציג את השמרנות במוסד הזוגי.

זה לא מתבטא רק בכך שכל הזוגות בתכנית הם הטרוסקסואלים. זה לא מתבטא רק בעצם העובדה שמקדשים את מיסוד הזוגיות בטקס חתונה. זה מתבטא גם בפרטים הקטנים שבהם הטקס הזה נערך; אמנם לא טקס דתי במאה אחוז, אבל עדיין כדת שמרנות וישראל.

נתחיל בפן הפטריארכלי שבו תמיד הגבר נכנס לחופה ראשון. האישה תמיד מצטרפת לגבר הממתין שם. נמשיך עם מסדר החופות הנחמד, שכנראה קיבל חוזה קבוע לכל העונות של התכנית, הוא אמנם לא מקפיד על חופה יהודית לכל פרטיה ודקדוקיה, אך הוא מקפיד מאוד לשמר פרמטרים חזותיים שקיימים בטקס המסורתי.

נכון, את הברכות הנהוגות בחופה יהודית קלסית איננו מברך והוא גם לא מזמין אחרים לברכם, אבל הוא כן פותח את הטקס בברכה שלו על גביע היין ממנו הוא מושיט לחתן ולכלה ללגום כמיטב המסורת.

אלמנט טקסי חשוב לשמר הוא שבירת הכוס בסיום החופה, החלק בו החתן (כמובן, ולא הכלה) ידרוך ברגלו על כוס עטופה וירוצץ אותה. החלק הטקסי החיצוני הזה כה חשוב שצריך לקיימו גם במחיר עקירת כל התוכן המהותי שלו. לא מאמינים? צפו בסרטון המצורף:

WhatsApp Video 2020-03-15 at 20.31.03(1)

בגיף הזה, מופיעות שש שניות מתוך החופה של הזוג השלישי בעונה זו – נעם ורוני. בְּרקע הזוג והכוס העתידה להישבר תכף, עורך החופה שואל אותם מה שבירת הכוס מסמלת לכל אחד מהם. זה למעשה לא רק חסר הקשר למטרה המקורית של שבירת הכוס, אלא אף מנוגד לה. רגע לאחר תשובות הזוג לשאלה, הם גם מדקלמים את המטרה המקורית ללא כל מחשבה על המלים (המצוטטות מתהלים פרק קל"ז): "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי; תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי".

הרעיון המובע בפסוק הוא לזכור את חורבן בית המקדש וירושלים בעת אירוע שמחה כמו חופה, ולכך קבעה ההלכה היהודית כי בזמן כזה ישברו כוס כדי לזכור את החורבן. כלומר, בדיוק הפוך ממה שאומר הבנאדם לזוג "הכוס הזו מסמלת את מה שאתם שוברים הערב ומשאירים מאחור"; זה לא נשאר מאחור ונשכח, זה כדי להנציח ולזכור מאורע עצוב בתולדות העם.

אפשר להמשיך עוד ולהתייחס ל"נדרים", החלק בו עורך החופה מבקש מבני הזוג שזה עתה נפגשו להבטיח אמונים למחוייבותם זה לזו וזו לזה ולתת צ'אנס לתהליך. זה דווקא לא משמר מסורת יהודית כלשהי, אלא מרפרר לנדרי הנישואין בנצרות, החלק בחופה בו החתן והכלה נודרים זה לזו כי יחיו עם הצד האחר כמו שהוא בכל מצב.

אז זו אמנם לא שמרנות יהודית אלא נוצרית, אבל זו עדיין שמרנות. אולי בכלל שמרנות החופה ההוליוודית, הרצון להפיק סרט ישראלי שייראה כמו סרט בינלאומי גדול שיש בו חופה, שאז בד"כ מתקיים טקס נוצרי.

רק פרט אחד מרכזי בולט בהיעדרותו: ענידת הטבעות. זה נדחק ללילה המאוחר, לזמן בו הזוג חוזר למלון ומוצא אותן בסוויטה לצד כרטיסי הטיסה ל"ירח" הדבש.

לסיכום, אישית מאוד אשמח אם בעונה הבאה של ריאליטי הזוגיות הזה יפרצו קצת את גבולות השמרנות.
אפשר ללכת רחוק ולנסות ליצור זוג מקהילת הלהט"ב.
אפשר גם לשנות אלמנטים במתכונת הקיימת: הכלה נכנסת ראשונה לחופה וממתינה לחתן; שניהם נכנסים משני צדדים במקביל; אולי רַבָּה שתסדר את הטקס.

בכלל, כמו שמעצבת האירוע מבחינה ויזואלית מתייעצת עם הזוג אם יש קישוטים או אלמנטים כלשהם שחשובים להם בנראוּת החתונה, וזה מגיע לרמת ה"חשוב לי שכולם ילבשו לבן בחופה" (בפרק שישודר הערב) – כך עורך החופה יכול להתייעץ איתם על עריכת הטקס, אם יש משהו חשוב שירצו שיהיה בו, אולי הם מוותרים על שבירת הכוס.

———

[1] "סטרייט". אבל אני מעדיף להשתמש במונח עם השם הארוך מסיבה שראוי לכתוב עליה פוסט בנפרד.