ספר כללי

עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה

אי שם בסוף ספרו, הזהירני אבי במילים קצרות: "וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר: עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ".

לא כדורות הראשונים דורות האחרונים. דורות הראשונים אמרו שאין לחוש ולעשות ספרים, הרי כאן אות חבויה, כתיב ולא קרי, ובכלל אמר כי "הִזָּהֵר מֵעֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה", כלומר שהזהירנו מלהפריז ולעשות ספרים. באמת גם צדקו בפרשנותם לדורות המוקדמים שהיו לומדים הכול בעל פה, אך הרי זמנים כבר חלפו ותורה שבעל פה ניתנה להיכתב, גם חזר הפסוק לקדמותו ונקרא כאשר נכתב: הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה, ואלו הם דורות האחרונים.

קהלת בחכמתו הגדולה היה לי כאב, אך אני הייתי בן סורר ומורה, הרי אני בדור אחרון, מאוחר מאוד, אך בעצלות נחתי כדברי פרשנים קדומים, ואז קמתי מן מנוחתי וגיליתי דברים שנשכחו מלב כי לא סיפרתים הרבה.

זה הרגע להפסיק להתפייט ולהתחיל לכתוב. להתחיל לספר הרבה. לא שעכשיו כל מחשבה תמצא את עצמה אוטומטית מדלגת מהמוח אל המקלדת ואל הפרסום. אבל כל דבר שיגע בענייני דיומא, ביומא ובליליא, ותהיה לו חשיבות פרסומית לדעתי – יתפרסם כאן.

הבלוג לא יוגבל לנושא ספציפי. יהיו בו תכנים מגוונים ושונים: אולי יהיו בו סיפורים אישיים עלי; אולי תהיה בו שירה; אולי דעות על תחבורה ציבורית; אולי ייכתב טור פוליטי; אולי בכלל מתכון מנצח למזון טעים. הכול יכול להיות ויכול שלא להיות. יהיה או לא יהיה? זו השאלה. ותשובתה – הצטרפו למעקב, וברבות הימים תגלו.