ספר אקטואליה, ספר כללי

70 פנים לסיפור. גם לסיפור על שתן

בתחילת השבוע, בעת שיטוט בטוויטר, נתקלתי בסיפור נחמד בפיד של עו"ד שמחה רוטמן. אצטט אותו כפי שהופיע שם (במרוכז ולא מחולק לציוצים כמו בשרשור):

לפני כמה שנים טובות, מצלמת אבטחה צילמה נער המרוקן את שלפוחיתו אל תוך מאגר מים פתוח במדינת אורגון בארה"ב.
האירוע עורר תחושות גועל וקבס בקרב תושבי העיר פורטלנד, שמי השתיה שלה מגיעים מהמאגר הזה, ונרשמה עליה משמעותית בצריכת מים בבקבוקים.
כמובן שגם התקשורת המקומית לא חסכה תיאורים גרפיים, והסרטון ממצלמת האבטחה הפך להיות ויראלי.
כמובן שכמו כל דבר באמריקה, המאגר המדובר היה אדיר מימדים, וכמה נודניקים מיהרו לחשב שהריכוז במים של פרי עמלו של אותו בן תשחורת הוא פחות -3 חלקים לביליון. מה שאומר שגם אם הוא היה שופך למים כמות דומה של רעל מרוכז ניתן היה לשתות את המים והם היו עומדים בכל תקן הידוע לאדם ולאנושות.
זה לא ממש עזר, ובסופו של דבר הורה מושל אורגון לרוקן את המאגר לגמרי, כדי להניח את דעתם של בני העיר.
כשרוקן המאגר נמצאו כמובן בתוך המים שלדי מכוניות חלודים, גוויות מרקיבות של איילי הצפון ועוד מכל טוב הארץ.
אף אחת מ"ההפתעות" שהתגלו בתוך המים כמובן מעולם לא הפריעה לתושבים להיות מבסוטים מאיכות המים המצויינת כל ימות השנה.
רק אותו נער ששלפוחיתו לחצה מעט, הוא שהוביל לשפיכת כמות מים שהייתה מספיקה למדינה אפריקאית לכמה שנים טובות.
הכל בגלל כוחה של המצלמה.

תכף אצטט גם את מסקנתו מהסיפור. אך תחילה אקדים לומר כי במאמר הזה אתייחס בעיקר לדרכי פרשנויות והסקת מסקנות, ולצורך כך אין לי בעיה גם לספר סתם משל או מעשייה פרי דמיוני; אך כיון שהרעיון למאמר זה בא מן הסיפור הנזכר – אני משתמש בו, ולפיכך לא ראיתי צורך לבדוק את פרטי הסיפור המצוטט ולהצליב מקורות, ואני סומך על רוטמן שהכול מדויק.

במסקנתו של רוטמן מסיפור זה הוא מעביר ביקורת על ההוראות החדשות בעניין הנוחתים בנתב"ג בתקופה זו.
בקצרה – אנשים שהגיעו מחו"ל נסעו לבידוד בבתיהם ללא פיקוח של המדינה. התעורר חשש שאולי הנחיות הבידוד לא מקוימות כהוגן, ובאו כתבים ועיתונאים וצילמו באובססיה את העניין, ואז כעסו על ההפקרות והתריעו שזה נראה כאילו נעשה מחדל ש"מייבאים" דרך נתב"ג חשודים כנשׂאים של הנגיף.
כתוצאה מכך החליטה הממשלה כי כל נוחת בארץ יועבר לבידוד במלוניות מפוקחות. (הקישורים שהובאו לאתר "הארץ" הם כדוגמה בלבד וכדי לקשר לכתבות חדשותיות בנושא, ולא כדי לשקף משהו ספציפי מהם).

טוען רוטמן כי כל הבעיה היא שזה לא מצטלם טוב שאין פיקוח ממשלתי עליהם. אך באמת אין תועלת בהחלטה החדשה, שהרי מניינם באוכלוסייה קטן מאוד, ואפשר להניח שהם היו מצייתים להוראות ומתבודדים בביתם כמו שמן הסתם רוב האוכלוסייה עושה. ציטוט דבריו:

ולמה אני מספר לכם את זה?
כי כמות האנשים הנגועים שמגיעה במטוסים דרך נתב"ג הייתה נכנסת בנוחות רבה לתוך בניין אחד בגבעת שמואל או בנתניה, ומבחינה סטטיסטית זו המקבילה של להשתין בכנרת. הרבה יותר פשוט להורות להם על בידוד בית, כמו שעשו לפני המשבר ולהניח שהרוב מצייתים.
אבל זה לא מצטלם טוב…

מגיבים שם דנו בעצם האנלוגיה, כמו האם ניתן להשוות התפשטות של נגיף באוכלוסייה להתפשטות של השתנה בודדת במאגר מים אדיר, מה הסיכון שנגרם מהשבים מחו"ל שהם רק חשודים לעומת הסיכון הנגרם מאלפי החולים המאומתים שנמצאים בארץ, ועוד.

לצורך מאמר זה אניח שהביקורת שלו צודקת: אם כל חוזר מחו"ל נזהר ומתבודד כמו כל חייב בבידוד אחר (לדוגמה – מי שבא במגע בארץ עם חולה מאומת) – החלטת הממשלה מיותרת, כי עלינו להניח שהרוב מצייתים להוראות, ולא משנה אם אלה אנשים שתמיד בארץ או שנחתו בה רק היום.
ולמה אכפת בכלל מההחלטה שמפקחת היכן יבודדו החוזרים מחו"ל? כי יתכן שהמשאבים שיופנו לפיקוח זה – ייגרעו מהמשאבים החשובים שיש להפנות לטיפול בצד אחר של המצב; לדוגמה – זה מפחית כוח אדם או תקציב שאפשר לבצע בו יותר בדיקות בבתי אבות.

כעת אעזוב את נושא הקורונה ואדון ברעיון שבגללו חשבתי לכתוב את המאמר, והוא עצם הפרשנות והסקת המסקנות מהסיפור.
ההסקה של רוטמן היא – לפעמים כולם עושים רעש על מה שלא מצטלם טוב, וההחלטה בעקבות כך רק גורמת לנזק עקיף אחר.
זה בסדר, אבל למעשה בחשיבה פשוטה אפשר להוציא כל מיני פרשנויות ומסקנות מהסיפור הזה.
לפניכם קצת רעיונות:

  1. ניתן ללמוד מהסיפור שלפעמים דווקא מעשה מכוער אחד – לדוגמה נער שמשתין במאגר מי שתייה של עיר שלמה – מציל את כל העיר. הרי יתכן שרעלנים מתפזרים לאיטם במים מחלודת המכוניות ומגוויות האיילים, ולאחר כמה שנים של שתיה ממים כאלה כמות הרעל שמצטברת לאטה בגוף תגרום למחלות (לפחות בקרב חלק מהאוכלוסיה, אנשים עם מחלות רקע, וכדומה).
  2. אפשר להסיק מהסיפור שכל המושג של "תקנים" הוא חרטא שנועדה להניח את דעת הציבור. הנה, היו תקנים, המים עמדו בהם, אך התגלה שיש טינופת לא מעטה בתחתית המאגר.
  3. אפשר ללכת לכיוון הנגדי בעניין התקנים וללמוד מהסיפור על מגבלות האדם. אכן, "תקנים" לעולם לא יבטיחו איכות טהורה ב־100%, כי זה לא בכוח האנושי להגיע לשם; אבל מטרתם היא להגיע לאיכות הגבוהה ביותר שכן ניתן להשיג בכוח אנוש ולהרגיע את הקהל שיש לו על מי לסמוך שדואג לכך, וזו מטרה ראויה ומושׂגת.
  4. לא כל מה שרואים מצולם צריך לפרסם. איך סרטון ממצלמת אבטחה שבו רואים נער משתין יכול לחולל רעש ציבורי? – כנראה עובד כלשהו בחברת האבטחה הדליף אותו. אולי בזדון, אולי בתום לב; אבל למה?!

אלה רק דוגמאות לרעיונות שבקלות ניתן להוציא מהסיפור. ומה מסקנתי מכך? – אם שומעים סיפור שבא ללמד משהו, לא הסיפור בא ללמד, הסיפור הוא סיפור; אלא האדם שמספר את הסיפור הוא זה שממציא מה ללמד מתוך הסיפור.
למספר יש אינטרס (לא בהכרח אגואיסטי) להעביר מסר.
מסר באמצעות סיפור הוא קליט, כי סיפור נחמד לשמוע והוא פותח לבבות יותר מהבעת דעה סתם.
אבל המסר הוא דעה. דעתו של המספר. גם לשומעים יש דעה. אז אפשר לחשוב אם הדעה נכונה. לא חייבים להסכים.

יתרה מכך: דוגמאות 2 ו־3 מלמדות שמאותו סיפור אפשר להסיק מסקנות הפוכות. יכול מי שמתנגד לרעיון התקנים להוכיח מכאן כיצד התקנים הם חרטא, ויכול אדם אחר לטעון שזה חשוב מאוד והסיפור רק מלמד את מגבלות הכוח האנושי בנושא.

ניתן להאריך ולהרחיב עוד ועוד בנושא, אך כמדומני שזו "חפירה" מספקת לפוסט אחד והרעיון ברור.

 

במדרש במדבר רבה (פרשה יג) אמרו חז"ל שיש שבעים פנים לתורה. אם תורה שחלקהּ חוקים ומצוות ניתן לפרש בשבעים פנים – מעשיות וסיפורים על אחת כמה וכמה. צריך רק להפעיל מחשבה עצמאית.

ספר אקטואליה, ספר כללי

כשדנמרק הרגיזה את מלך הכיתה הג'ינג'י

"דנמרק פויה! מטה פרדריקסן ילדה רעה! מרושעת!" כך, ילדותי ומתנשא, נשמע לי סגנון ההתבטאות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כלפי ראש ממשלת דנמרק, לאחר שזאת סירבה לדון ברעיון מכירת גרינלנד לאמריקאים.

תקציר האירועים: לפני שבוע פורסם כי טראמפ הביע עניין ברכישת האִי גרינלנד. כיום לאי יש ממשל אוטונומי עצמאי, שכפוף לדנמרק רק לענייני חוץ וביטחון. ביום ראשון (18.8) טראמפ אישר את הפרסום ואמר כי לדעתו זו בסך הכול עסקת נדל"ן טובה, אמנם זה לא הנושא הראשון על סדר יומו, אך אסטרטגית זה מעניין וישמח לדון בכך עם הדֶנים.

למחרת טראמפ צייץ תמונה ערוכה בה נראה מגדל טראמפ הזהוב על אדמת גרינלנד, וכתב עליה כי "I promise not to do this to Greenland!" (אני מבטיח לא לעשות זאת לגרינלנד). כנראה כדי להבהיר שעסקת הנדל"ן הזו היא לא כדי לבנות מגדלים ומרכזי סחר שם, אלא מסיבות אחרות. השערה רווחת שקראתי מדברת על מרבצי מינרלים גדולים ומחצבים יקרי ערך הקיימים באי, שכנראה יהיה קל יותר לכרות אותם בתקופה הקרובה כאשר הקרחונים באי נמסים בקצב מואץ. כאמור זאת השערה, טראמפ לא אמר זאת בפירוש.

התגובות בגרינלנד היו שליליות. שרת החוץ של גרינלנד אמרה כי "אנחנו פתוחים לעסקים, אך איננו למכירה". חברת פרלמנט שם אמרה כי הם מעדיפים להיות קשורים לדנמרק מאשר לארה"ב. גם בדנמרק חברי פרלמנט הגיבו כי זו הלצה לא מוצלחת.

אחר כך הגיעה תגובה רשמית של ראש ממשלת דנמרק מטה פרדריקסן, שאמרה כי ההצעה אבסורדית. לדבריה "גרינלנד לא שייכת לדנמרק, גרינלנד שייכת לגרינלנד", והיא סבורה שאין לדון ברעיון מכירת האי לארה"ב מכיוון שהוא רעיון מגוחך.

כתוצאה מכך, הודיע טראמפ אתמול בציוצים בטוויטר כי הוא דוחה למועד אחר את ביקורו בדנמרק שתוכנן לראשית החודש הקרוב. בציוצים האלה הוא מתייחס בצורה עניינית, ומסביר כי למרות שדנמרק היא מקום מדהים עם אנשים מדהימים – אינו רוצה לבקר שם כעת בגלל סירובה של פרדריקסן לדון ברעיון מכירת האי. הוא הודה לה על הישירוּת בדבריה שחסכה הוצאות ומאמצים גם לארה"ב וגם לדנמרק.

שעות בודדות אחר כך ההתבטאויות של טראמפ החלו להידרדר. בשיחות עם עיתונאים בבית הלבן הוא תקף את פרדריקסן, וטען כי היא נהגה באופן דוחה ונבזי כאשר סירבה לדון ברעיון רכישת גרינלנד ואף כינתה אותו רעיון מגוחך. לדבריו, היא יכלה להגיד שהם אינם מעוניינים לדון בזה, אבל להגיד שהרעיון מגוחך זה מעליב, ולא אותו אישית, אלא הוא נעלב בשם כל ארה"ב (!).

פה לדעתי הנשיא הג'ינג'י איבד את זה. אמנם יש מידת מה של אמת בדבריו כי פרדריקסן יכלה לסרב לדון בנושא מבלי לספר כי לדעתה הרעיון מגוחך, אך מכאן יש מרחק רב עד ההצהרה הבומבסטית כי זה עלבון לארה"ב כולה. לפי הדיווחים הראשונים לפני שבוע בנושא, אפילו חלק מאנשיו לא חשבו שהוא כה רציני. לפי אחת הפרשנויות זה בכלל נאמר כמִפגַן של חוזק, שאומר שיש לו יכולת לקנות מדינה שלמה, אך לא שאכן הוא כעת חושב ספציפית על רכישה זו.

יתרה מזאת: טראמפ עושה לדנים הרבה יותר ממה שהם עשו לו. פרדריקסן התייחסה לרעיון וטענה שהוא מגוחך, היא לא אמרה כך על טראמפ עצמו; ואילו הוא מתייחס כעת בזלזול ישירוֹת לפרדריקסן וטוען כי היא נהגה בצורה דוחה ונבזית.

חטיף הצ'יטוס הכתום מבית הגבינה מתנהג כמו ילד שבטוח שאם הוא מלך הכיתה אז הוא גם מלך של בית הספר כולו. אם נבחר לנשיאות ארה"ב – כל מדינות העולם חייבות להסכים לכל רעיון שיוצא לו מהפה. לכן כפי שפתחתי את המאמר – הוא נשמע לי כמו אבי נעלבי, ופרדריקסן שלא הסכימה אתו היא פויה וילדה רעה.

בעוד טראמפ נעלב לדבריו מאמירה על רעיון שלו שהוא מגוחך, הוא העליב עמוקות את העם הדני בדבר גדול בהרבה – ביטול הביקור הקרוב שתוכנן. כך אומרת ראש ממשלת דנמרק לשעבר הלה תו'רנינג שמידט. לדעתי היא צודקת, וכי חסרים נושאים אחרים לדבר עליהם בביקור ממלכתי? בכלל, אם למרות הסירוב לדון ברעיון הוא היה בא ומבקש רק להציג בנקודות קצרות מה מחשבתו בנושא – אני מאמין שהיו נותנים לו לדבר כמה משפטים ולא היו אוטמים אוזניים, ולוּ בשל הנימוס שיש בפגישה פנים בפנים לתת לאורח לספר כמה מילים מהגיגיו.

עכשיו כבר מזלזלים בו אישית בדנמרק, ובצדק. חברת אופוזיציה שם וגם שר החוץ לשעבר אמרו בפירוש כי התקרית הוכיחה את ההנחה שטראמפ טיפש. שר החוץ אמר גם שהוא נרקיסיסט.

אם צריך עוד הוכחה לנרקסיזם שלו לא צריך להרחיק, כי ממש באותו אירוע עם העיתונאים הג'ינג'י נתן עוד מופע נרקיסיסטי. לאחר ההֵיעלבוּת וההַעֲלָבוֹת לדנמרק, טראמפ דיבר עם הכתבים על מלחמת הסחר עם סין. במהלך דבריו הוא הסתכל בחטף השמימה בזמן שהכריז באוזניהם "I am the Chosen One" (אני הנבחר).

אכן בהקשר הפרטני נראה שזה חלק מטענתו שמלחמת הסחר עם סין חשובה, והייתה אמורה להיות כבר בעבר ולא רק בזמנו, והוא נבחר (באופן דמוקרטי) להוביל אותה. אבל לשם מה ההצצה לשמים בדיוק בעת האמירה "I am the Chosen One"? ובכלל, למה התזכורת הזו? כל הכתבים יודעים שהם מראיינים את הנשיא שנבחר בבחירות. יש בכך לדעתי רמז להקשר הכולל, שהוא בטוח שאם הוא הילד שנבחר מאלוהים להיות מלך הכיתה – אז הוא גם מלך בית הספר כולו, ואלוהים בחר בו להנהיג את כל הכיתות והשכבות כאשר יחפוץ לבו.

לסיום מילה אליך אלוהים, אם אתה קיים, ואם זה בכלל מעניין אותך ואתה בוחר את נשיאי האומות – בבקשה, הג'ינג'י הזה מצד אחד קצת רברבן מדי ומצד שני לפעמים מתנהג כמו ילד שמתפרע על שקית חטיף צ'יטוס עם גבינה. אשמח אם בארבע השנים שמנובמבר 2020 בית הגבינה בוושינגטון יארח אדם קצת יותר מיושב בדעתו מאשר זה ששער ראשו מזכיר את החטיף הנ"ל. אתה יכול לשים ילדים קצת יותר הגונים בתפקיד מלכי הכיתה ובית הספר, למרות שבית הספר הזה שבראת, העולם, מה לומר, הוא מטורלל בעצמו גם ככה.