ספר אקטואליה, ספר כללי, ספר מזון

"בָּרוּךְ הָאַלְכּוֹגֶ'ל בָּרוּךְ הוּא" – אגדה של פסח לליל הסגר תש"פ, חלק א'

בעוד מספר ימים נחגוג בפעם הראשונה בהיסטוריה את ליל הסגר. כן כן, לאחר אלפי שנים העולם הזדעזע, התחוללה תזוזת לוחות טקטוניים באותיות שמרכיבות את שמות החגים, וככה אחת מאותיות ליל הסדר נפלה והלילה מתייצב על האות הקודמת בסדר האלפבית.

"קורונה", כי הפסקה הקודמת הייתה ארוכה מדי.

כשהלוח הטקטוני עליו מיוסד הערב זז ממקומו – אזי גם כל אדמתו רועדת. המילים בהגדה של פסח התערבבו קצת וקיבלו נוסח חדש והנה הוא לפניכם.

♦♦♦

כמיטב המסורת ללילה זה יש סימנים מחורזים. הנה סימני ליל הסגר:
זוּם נִשְׁתַּתְּפָה, יָדַיִים נִשְׁטְפָה, קַדֵּשׁ יָחְצָה, כַּרְפַּס בֵּיצָה, מַגִּיד רָחְצָה, מוֹצִיא מַצָּה, מָרוֹר כּוֹרֵךְ, שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ, צָפוּן בָּרֵךְ, הַלֵּל נִרְצָה.

זוּם נִשְׁתַּתְּפָה

ראשית הערב פותחין במפגש משפחתי או חברתי בזום (Zoom), היישומון למפגשים מרובי משתתפים פנים אל פנים דרך האינטערנעט, שבעת זו נתאהד (ובלע"ז נהיה פופולרי) בגלל המצב. קהילות רבות אינן מקיימות בו כל הסגר עקב חוסר נוחות, אך מתחילין הערב במפגש זה זכר ליציאת הבית שנעשתה בשנים קודמות ובה כולם נפגשו באמת.
מנהג זה אינו חובה. כמו כן מקצת קהילות ובעיקר אורתודוכסיות שבהן מחמירין על השימוש בו בשבת ויום טוב, ולפיכך נפגשין בזום מערב חג או שאינן נפגשין כלל.

יָדַיִים נִשְׁטְפָה

סימן "ורחץ" שהיה נהוג אחרי הקידוש מוקפץ ללפניו, עקב חוקי ההיגיינה והניקיון שהוחמרו מאוד בזמן הזה, ולפיהם כל מפגש עם אנשים שמחוץ לבית מצריך רחיצה ושטיפה יסודית במים וסבון, ואפילו נפגש עם האנשים שבחוץ רק דרך הזום.

כל שטיפה ורחיצה חייבת להיעשות כדי שיעור מחצית הדקה לפחות שהוא ל' שניות, ולהלן ייקרא "שיעור רחיצה".

קַדֵּשׁ

מוזגים כוס ראשונה, ומקדשים:

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי – בָּרוּךְ אַתָּה יְֹיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְֹיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם, וּסְגָרָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְהִשְׁבִּיתָנוּ בְּמִצְווֹתָיו; וַתִּתֶּן לָנוּ יְֹיָ אֱלֹהֵינוּ בְּחֶמְלָה, מוֹעֲדִים לִבְרִיאוּת, חַגִּים וּזְמַנִּים לְבִדּוּד, אֶת יְמֵי חַג הַקּוֹרוֹנָה הַזֶּה זְמַן הִסְתַּגְרוּתֵנוּ מִקְרָא קוֹדֶשׁ, זֵכֶר לְמַסֵּכַת אַפַּיִים. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ בוֹדַדְתָּ מִכָּל הָעַמִּים, וּמִנְּגִיפֵי קוֹרוֹנָתְךָ בְּסֶגֶר וּבְעוֹצֶר הִרְחַקְתָּנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה יְֹיָ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְֹיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְהִשְׁאִירָנוּ וְהִבְרִיאָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.

שותים הכוס בהסבה לצד שמאל.

יָחְצָה

אחד הכללים הכי חשובים הוא שיהיה חרוז בסימנים של הערב. לפיכך מקדימין את חציית המצה ועושין לפני הכרפס.

לוקחין מצה וחוצין לשניים, ומחביאין מפני הילדים המשועממים בסגר.
מקפידין השנה מאוד להחביא טוב טוב, כי בגלל חוסר הוודאות הכלכלי אף אחד לא רוצה לבזבז כסף על מתנה לעולל/ית שמוצא/ת, בפרט שזה נופל על ההורים ולא על סבא וסבתא.

כַּרְפַּס

שם כללי לכל מיני המזון שאוכלים בהתחלה כדי לא להיות רעבים במהלך קריאת ההגדה.

בֵּיצָה

חושף את הביצה האחרונה שהצליח להשיג בערב החג ומכריז בקול רם:

הָא בֵּיעָא יְחִידְתָא דַּאֲכַלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְבִידּוּדָא. כָּל דִּמְקַנֵּא יֵיכוֹל יַת לִבָּא, כָּל דְּטִבְעוֹנָאִי יֵיכוֹל תַּחְלִיפָא. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּבֵיתָא דְסָבֵי. הָשַׁתָּא עֲצוּרֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

אוכלים הביצה בהסבה לצד שמאל, או שומרים בכספת המקרר עד להכנת ה"מצבריי".

מַגִּיד

מוזגים כוס שני.
יש נוהגים לפתוח כאן המסכים ולהתחבר בזום ודומיו עד לסיום "מה נשתנה" לפי שאומר בו שכולנו מסוכין (מלשון מסך).

מַה נִּשְּׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת —
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין בַּבַּיִת וּבֵין בַּחוּץ, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ בַּבָּתִּים.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ שׁוֹתִין שְׁאָר אַלְכּוֹהוֹל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ אַלְכּוֹגֶ'ל.

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ צוֹפִין בַּזּוּם אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין בַּחֲבֵרִין וּבֵין מְסֻכִין, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻכִין.

עֲבָדִים הָיִינוּ לַנָּגִיף בְּיִשְׂרָאֵל, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְֹיָ אַלְכּוֹגֶ'לֵנוּ מִשָּׁם בְּיָד עִם כְּפָפָה וּבִזְרוֹעַ חֲטוּיָה.
וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הָאַלְכּוֹגֶ'ל בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִן הַסֶּגֶר, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשׁוּעֲבָדִים הָיִינוּ לַבִּדּוּד בְּיִשְׂרָאֵל.

וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָּנוּ צְעִירִים, כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים לְהִתְמַגֵּן בִּכְפָפוֹת וּבְמַסֵּכוֹת, מִצְוָה עָלֵינוּ לְהִסְתַּגֵּר בַּבַּיִת. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהִסְתַּגֵּר וְאֵינוֹ יוֹצֵא הַחוּצָה – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻגָּרִין בִּבְנֵי בְּרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בְּמַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁעָלוּ בַּזּוּם תַּלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת עִדְכּוּנֵי הַמַּצָּב בַּטֶּלֶגְרַם.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה אוּכְלוּסִיָּה בְּסִיכּוּן, וְלֹא זָכִיתִי בְּמַגֵּפָה כָּזֹאת שֶׁלֹּא תִּתֵּן לִי לִישׁוֹן בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵהַבַּיִת בְּמַסֵּכָה וּכְפָפוֹת כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: יְמֵי חַיֶּיךָ – הַיָּמִים; כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ – הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ – הָעוֹלָם הַזֶּה מְשֻׁגָּע; כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ – לְהָבִיא לִימוֹת הַפְסָקַת זִיהוּם הָאֲוִיר.

בָּרוּךְ הָאַלְכּוֹגֶ'ל בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן מָטוֹשׁ לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בָּרוּךְ הוּא:

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה קוֹרוֹנָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִיטּוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר: מַה הַסִּיבוּבִים בַּיָּם, בַּפַּארְק וּבָרְחוֹב נֶגֶד הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה מִשְׂרַד הַבְּרִיאוּת אֶתְכֶם? אַף אַתָּה אֱמָר־לוֹ כְּהִלְכוֹת הַקּוֹרוֹנָה: אֵין יוֹצְאִין גַּם לֹא בַפֶּסַח.

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. לָכֶם וְלֹא לֹו, וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר מִמֵּאָה מֶטֶר מִן הַכְּלָל, כָּפַר בָּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הִתְפַּקֵּד בְּלִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה; בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה בִּיטּוּחַ לְאוּמִּי לִי בַּקּוֹרוֹנָה: לִי וְלֹא לוֹ, וְאִלּוּ הָיָה שָׁם הָיָה נִגְנָב.

תָּם מָה הוּא אוֹמֵר: מַה זֹּאת. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחִטּוּי יָד הוֹצִיאָנוּ יְֹיָ מִן הַקּוֹרוֹנָה מִבֵּית מְסֻגָּרִים.

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִיטּוֹל אַל תִּפְתַּח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר, הַשְׁאִירוּ בַּחוּץ לְיַד הַדֶּלֶת, אֲנַחְנוּ לֹא פּוֹתְחִים.

מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ מִשְׂרַד הַבְּרִיאוּת לַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, וַיֹאמֶר גְּרוֹטוֹ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר מֹשֶׁה בַּר סִימַנְטוֹב: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יְשַׁבְתֶּם עִם אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, גַּם בַּגִּינוֹת בַּמִּסְעָדוֹת וּבַמּוֹעֲדוֹנִים, וַתִּתְחַבְּקוּ וַתַּחְגְּגוּ בְלִי חֶשְׁבּוֹן, וַתִּקְּחוּ אֶת אֲבִיכֶם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וַתְּטַיְּלוּ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן; וָאוֹמַר לָכֶם דַּי! תַּמָּה הַחֲגִיגָה, יֵשׁ וִירוּס בַּחוּץ! לֵכוּ הַבַּיְתָה! עַד כָּאן!

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלֹּא נְגִיף קוֹרוֹנָה אֶחָד בִּלְבָד הִשְׁעִיל אוֹתָנוּ לְהַחֲלוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹבְרִים מוֹטַצְיָה עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

♦♦♦

בלחיצה על לינק זה תוכלו לקרוא את המשך האגדה של פסח.

 

ניקוד: עברי בן־קהלת
כתיבה: עברי בן־קהלת ואפרת זיו

4 תגובות על ״"בָּרוּךְ הָאַלְכּוֹגֶ'ל בָּרוּךְ הוּא" – אגדה של פסח לליל הסגר תש"פ, חלק א'״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s