ספר כללי, ספר מדינה וממשל

לבחור את הבחירות – פרק ב': חסימה ללא אחיזה באחוז

לפני ימים אחדים פרסמתי כאן בבלוג את מחשבותיי על בעייתיות מסוימת בשיטת הבחירות בישראל. בקצרה, אחוז החסימה נועד לאזן בין הצורך במשילות ובין הצורך בייצוגיות, אך הוא אינו מסייע לפתור בעיה אחרת והיא יחסי כוחות שאינם הוגנים לטובת קבוצות המיעוט המיוצגות. מכיוון שדמוקרטיה בנויה על הכרעת הרוב, ראוי שאכן כוחו של הרוב יהיה כוח של רוב גם במהות ולא רק בכמות המספרית. אם לארבעה נציגים של קבוצת מיעוט יש כוח "לכופף" 60 נציגים של הרוב – אין זה הוגן.

שינוי אחוז החסימה – פחות טכני ויותר מהותי

בפרק הזה אפרט את הרעיון שחשבתי עליו כמנגנון לפיתרון בעיה זו. בבסיסו אני מציע לצמצם את הטכניות של אחוז החסימה, ובמקומו לקבוע חסימה מהותית, שאינה תלויה ברכיב טכני ומספרי בלבד.

אבהיר כי איני קורא לבטל את הטכניות לחלוטין. צריך רף מינימלי של אחוז טכני שחוסם, כדי שלא כל קבוצה קטנה ואיזוטרית תרצה נציג מטעמה ומרוב עומס דעות שונות לא יצליחו לנהל כלום יחד. אך אני סבור כי ניתן לקבוע שהרף יהיה בדיוק רף טכני המוכרח ממילא במציאות – כמות קולות הבוחרים הדרושה למושב אחד בכנסת (אחד חלקי 120). כלומר – יוחזר אחוז החסימה הטכני ל־1% ותיאורטית נציג יחיד של מפלגה יוכל להיבחר.

הרי הבעיה שהצגתי במאמר הקודם היא שהכוח הניתן לקבוצות מיעוט בשיטה הקיימת מופרז ביחס לגודלן, ולא משנה אם זו מפלגת מיעוט של מנדט אחד, ארבעה או שמונה. אם כך אפשר לתת לרשימה להכניס גם נציג אחד לכנסת, ובתנאי שנשתמש ברעיון המוצע להלן, והרעיון הוא שתוצב חסימה מהותית, רשימת הגבלות מהותיות שתחסום ממייצגי המיעוט להכתיב את סדר היום כרצונם.

ככלל, יש להגדיר בקווים ברורים עבור הדרישות הקואליציוניות מה דירוג הכוחות בין קבוצות בגדלים שונים, כדי שלא כל מפלגה תתבע ככל העולה על רוחה כדי לחתום על הסכם קואליציוני. יהיה מדרג להגדרת תנאי הסף שכל מפלגה תוכל לתבוע בהתאם לכוחה: לדוגמה, מפלגה שלא הגיעה למספר דו־ספרתי של מנדטים – לא תוכל לתבוע את תיק האוצר, או לדרוש יותר משלושה תיקים בכלל. או, מפלגה שלא קיבלה יותר מ־6 מנדטים – לא תוכל להתנות את כניסתה לממשלה באישור מתווה כלשהו או חוק מסוים.

בנוסף לתנאים האלה, תהיה חובה לקיום אופציה להקצאת משרה מסוימת לכל מי שיצטרף לקואליציה, על מנת ליצור רצון ותמריץ גם אצל מפלגות יחיד לעשות זאת למרות שלא יהיה בכוחן כמעט להציב דרישות. זו אמנם תהיה חובה, אך היא לא תהיה שהמשרה תוקצה בפועל, אלא חובת הקצאת האופציה; אם מישהו ירצה להצטרף ויגיד בפירוש שאינו רוצה כלל משרה כלשהי – אין עניין להכריחו לקחת.

דוגמה לכך – יו"ר של ועדות מסוימות יינתנו לנציג המפלגה הקטנה ביותר שתרצה להצטרף לקואליציה. מכמות מסוימת של נציגים – מפלגה תקבל סגנוּת שר, מכמות גדולה יותר שר, שני שרים, וכן הלאה. אם מפלגה גדולה תתעקש לקבל משרה ששייכת לקטנה – היא תצטרך לתת בתמורה משרה ששייכת אליה ע"פ הכללים, אבל היוזמת למהלך כזה תהיה המפלגה הגדולה; הקטנה לא תוכל לדרוש תחלופה כזו ללא הסכמת הגדולה. כמובן שגם כאן אם הקטנה מוותרת על דבר שזכותה לקבל – תהיה גמישות בעניין.

להכנת כל המדרגים והתנאים האלה יוקם צוות של מומחים שיגדיר סדרי עדיפויות וחשיבויות בכל המשרות הקיימות – השרים והוועדות השונות, והמסמך שייכתב על ידם בנושא יהווה בסיס להקמת קואליציה.

בפועל סביר להניח שיהיו מפלגות עיקשות. תמיד יכולים להימצא כאלה שהאינטרס שלהם הוא דווקא ללכת שוב ושוב לבחירות, או כל אינטרס אחר. נקודת ההנחה שאני יוצא ממנה היא שאלו יהיו מעטים, ולרוב הציבור יהיה נוח ועדיף שתהיינה כנסת וממשלה פעילות ברוב מוחלט של הזמן, ואם מפלגה מסוימת תחליט שמשתלם לה תמיד להתעקש – פעם זה יצליח, אך אח"כ לציבור יימאס והיא תאבד חלק מקהל בוחריה. כיוון שכך סביר כי רוב המפלגות ישתדלו להגיע ביניהן לאיזשהו עמק השווה.

עיקר הרעיון שהצעתי עד כה מתמקד בכינון הממשלה ולא בשימור שלה לאורך כהונתה. אמנם ברור שחלק בלתי נפרד מהרעיון הוא גם לדאוג לשימור כהונת הממשלה לאורך זמן, שלא יקרה שאחרי שקבוצת מיעוט כבר הצטרפה תחת ההגבלות האלה היא תוכל לאיים בפירוק זריז של הממשלה.

לצורך כך יש לשנות את הרוב מרוב טכני לרוב משמעותי, ויתייחס גם לעת כינון הממשלה וגם למשך כל תקופת כהונתה. רוב משמעותי צריך להיות לא כזה שתלוי באדם בודד; כלומר – נכון ש־61 זה רוב, אך ראוי שלצורך כינון הממשלה יחוייב רוב של 70 עד 80 חברים. זו לא המצאה שאין לה דמיון, כבר כיום יש חוקי יסוד בודדים ששינוי בהם מצריך רוב של 80 חברי כנסת. הרעיון הוא שמרכיב יסוד בקיום מערכת שלטונית כמו כינון ממשלה גם יצטרך רוב דומה. אך כאמור זה לא חייב להיות בהכרח 80, יתכן שגם 70 זה סביר, העיקר שיהיה רוב קצת יותר משמעותי מ־61.

אבל, לאחר שתקום הממשלה, מחד גיסא הכלל ייתן את הגמישות שתוכל להצטמצם עד לרוב טכני (61), כדי שלא כל מי ש"יחטוף קריזה" ויחליט לפרוש יפיל אתו את הממשלה. מאידך כדי שלא יקרו יותר מדי פרישות שיסכנו את המשילות – ייקבעו כללים שיגדירו באלו נסיבות מפלגה יכולה לנטוש את הממשלה.

ניתן גם לקבוע את הכללים למקרי פרישת מפלגות קטנות דווקא על הממשלה הנותרת, נניח כלל שאומר כי על ראש הממשלה תוטל חובת הרחבה של ממשלתו בתוך פרק זמן מוגדר כדי לשמור על יציבותה. יש לשער כי כלל כזה יגרום לו מראש למצוא דרכי שכנוע וריצוי למפלגה שתרצה לפרוש, כי יהיה קל יותר לתחזק את הממשלה הקיימת מלחפש לה חיזוק חדש מבחוץ.

··

כיווני חשיבה נוספים

לסיום המאמר אצביע על כיווני חשיבה נוספים שיש לי בנושא. הערה אחת היא שיתכן ויוקמו בלוקים טכניים בין מפלגות קטנות. לדוגמה איחוד מפלגות הימין (מפלגת "ימינה" בבחירות הקרובות) שמרכיב קבוצות בעלות דעות שונות על בסיס מכנה משותף מסוים, יתכן שבמקום בריצה לבחירות כפי שקורה כעת – זה יקרה בדרך של בלוק טכני בהרכבת הקואליציה, שיאמרו כי רק אם דרישות כל הרשימות ממולאות אז הם מסכימים להצטרף.

הערה נוספת היא לבדוק האם יתכן שיש כוח סחטנות לקבוצות המיעוט גם ללא כניסה בכלל לכנסת, מה שאולי מרוקן מתוכן את הסיבה אחוז החסימה. עוד צריך לברר האם סקרי הבחירות שמנסים לנבא מי יעבור את האחוז ומי לא – משפיעים בפועל על הנתון הזה.

הערה אחרת כללית היא כי יתכן שאם הייתה כנסת גדולה יותר, לדוגמה אם הייתה 220 חברים, כל התמונה הייתה משתנה. אולי היה ניתן לקבוע אחוז חסימה גבוה יותר, אך עדיין היה ייצוג יותר נאות לכלל הציבור וגם היה קל יותר לקבוע כללים כדי לשמר את כוח הרוב מול המיעוט.

בכלל בנושא זה צריך לבדוק איך 120 חברים היום מספיקים לייצג כ־9 מליון איש בזמן שאותה כמות יכלה לייצג מליון אחד בשנותיה הראשונות של המדינה, האם לא צריך לשנות ולהוסיף את מספר החברים בפרלמנט כשכמות האוכלוסייה הכפילה ושילשה את עצמה? ועל עניינים אלה ואחרים אולי אכתוב בעתיד.

מודעות פרסומת

7 תגובות על ״לבחור את הבחירות – פרק ב': חסימה ללא אחיזה באחוז״

  1. מדינה מונה עוד מעט 9 מליון +- מי צריך 120 חכים שרובם פרט לכסא "שווים" הרבה כסף למשלם המיסים ??
    במדינה בה יש 12 "שבטים" כל אחד רוצה להשמיע את קולו.
    נכון יותר יהיה לאמר לכל אחד דעה משלו 🙂
    חייבים לשנות את שיטת הממשל והבחירות .
    השילטון הנוכחי עושה רק רע.
    השיוויון נעלם בכל המגזרים.
    מספיק 21 חכים ועוד 13 שרים כדי לנהל את המדינה שלצידם יהיו לא יותר מ-7 עוזרים.
    בכסף יחסך, יתן יהיה להפוך לדמוקרטיה אמיתית. לטפל בניצולי שואה בבעלי מגבלה
    וכל מי שמדינה היום לא רוצה "בייקרו/ה"
    חובה לשנות את שיטת הלימוד ולהתאימה לעולם המתקדם היום.
    לשנות את מערכת הבריאות שדואגת להעשיר את הכיסים של.
    כן לאחוז חסימה גדול.
    למנוע הפיכת בית המשפט ל-פוליטי בכל דרך אפשרית.
    לאפשר לבעלי עסקים קטנים מחיה בכבוד ולא לרמסם.
    לאפשר לחקלאים להמשיך במפעל חייהם כי עוד מעט לא יהיה לנו אוכל.
    למעט אירן הממשלות הקודמות לא ראו את האזרח הקטן מול העיניים.
    זה חייב להיות א.ב.
    ומנגד לשמור על גבולות שקטים ובטוחים.
    שלום יביא רק טוב לכולנו.
    מעניין לקרוא למרות שאישית בורחת מפוליטיקה.

    אהבתי

    1. "חייבים לשנות את שיטת הממשל והבחירות" – זה משפט שממצה את המאמרים שפרסמתי, אלה נוגעים פשוט בחלקים נקודתיים וספציפיים שלדעתי ניתן להתחיל מהם באופן מעשי.
      באופן כללי מסכים עם מה שכתבת, אמנם על חלק מהפרטים כנראה אתווכח (לדוגמה כמות השרים ועוזריהם, לדעתי קטנה מאוד, אבל אולי זה ניתן ליישום אם משנים את מבנה הפרלמנט למבנה שמדורג לפרלמנטים מקומיים, מחוזיים וארציים).
      לבד מכך יש נושאים רבים בתגובתך: שיטת לימוד; בריאות; חקלאות; עסקים קטנים; וכו' – ואלה יכולים לפרנס כמה וכמה מאמרים כל נושא בפני עצמו.

      תודה 🙂 שמח שקראת והיה מעניין!
      אשתדל לכתוב כאן גם על נושאים שאינם פוליטיים (יש כבר רעיונות בטיוטות), כרגע פשוט הפוליטיקה "קופצת" כנושא מדובר בגלל תקופת הבחירות.

      Liked by 1 person

  2. א. רואים שאתה שם דגש על שוויון וצורם לך שיש כאלו שהקול שלהם משפיע יותר כמו הצד המנצח או אלו השולטים בצד המנצח.

    אני לעומת זאת לא מופרע מכך. אני רואה בעניין משילות עניין המסייע לצד המנצח לקדם את המדיניות שלו. ואגב יש מקומות שהנשיא נבחר לארבע שנים וקשה מאוד להדיח אותו וכך הוא יכול לקדם דברים בפחות הפרעה.

    ב. אתה בעצם רוצה משילות קטנה יותר ומציע להוריד אחוז חסימה כדי לאפשר יותר קלות בריצה לכנסת. לעומת זאת אני הייתי רוצה להעניק יותר מנדטים למפלגה המנצחת, נניח המפלגה שעוברת את השלושים אחוז ושבמקום הראשון. ואם זה בלתי אפשרי אז לכל הפחות להרחיב את בפרלמנט לכמות גדולה יותר. שאז הצד שמנצח בכמה אחוזים לא תלוי בגחמות חבר פרלמנט אחד, אלא יש לו יותר חברים להסתמך עליהם. כרגע יש קושי להקים ממשלה על אף שאחוז החסימה גבוה. אולם זה מוריד את כמות הסחיטות כי קבוצות חוברות למפלגות קיימות ברגע האחרון, כגון פייגלין, ישי, ועוד. ועל כן כוח הסחיטה שלהם הוא חד פעמי לפני הבחירות ולא רב פעמי כל העברת תקציב או הצבעת אי אמון. כשיש כמות מפלגות קטנה יותר זה מעודד מבחינה תרבותית אחדות ואז קל יותר להגיע להבנות בצורה אחראית.

    ברם אני מכיר בכך שעדיין מפלגות יכולות להתפצל לסיעות שונות.

    ג. כשיש אחוז חסימה גבוה זה חונק דעות מסוימות. ברם אפשר לעשות פרלמנט מקומי ולחלק המדינה לכמה מחוזות ואז יש את הארצי, בארצי יש אחוז חסימה גבוה, אולם במקומי אחוז חסימה נמוך.

    ד. לגבי הקצאות למשא ומתן קואליציוני, אני הייתי רוצה גמישות כי יש צרכים לפעמים וזה עדיין יותר זול מבחירות שוב.

    ה. למעשה בהעלאת אחוז החסימה יש מעשה אמיץ, שהרי היו יכולים להמשיך לחלק לסוחטים. אולם הם עומדים על שלהם ומנסין לקדם מדיניות שתמנע סחיטה למען מדינה טובה יותר.

    תודה רבה על הרשימה המושקעת, תמשיך לכתוב מעניין.

    אהבתי

    1. א. מסכים עם תחילת דבריך שאני שם דגש על שוויון. אבל, מפריע לי שלצד המנצח יש יותר כוח? להפך! כל המטרה שלי היא שיהיה לו יותר כוח, ולשם כך מפריע לי *רק* אלו ששולטים בצד המנצח, וגם אז – זה מפריע לי *רק אם* אותם שולטים הם קבוצות מיעוט. למה זה מפריע לי? בדיוק בגלל מה שאמרת – אני רוצה שכוחו של המנצח יהא כוח של מנצח ולא כוח שנאלץ לקבל תכתיבים ממיעוט, כי אם הוא נאלץ, אז הוא… לא ניצח ממש.
      אין לי בעיה אם הצד המנצח יקבל אקסטרא כוח אחר שימנע ממנו להיות מאולץ להקים קואליציה עם קבוצות מיעוט. הפיתרון שהצעתי במאמר הוא אופציה אחת לתת לצד המנצח כוח של מנצח. זה לא שולל פתרונות אחרים להעניק לו כוח ניצחון, כמו לתת לו תוספת מנדטים.
      הבאת דוגמת אגב ממשטר נשיאותי, אבל קשה להשוות כי זו שיטה שונה בכלל מדמוקרטיה ייצוגית שבה מצביעים רק למפלגות.

      ב. כאמור, אינני מתנגד להענקת מנדטים נוספים למפלגה שעברה 30% או זו שהגיעה למקום ראשון, כמו כן הקטע השני מסוף המאמר כבר מתייחס להערה על הרחבת הפרלמנט ודי הסכמתי שם עם טענתך. לפיכך אינני מסכים עם דבריך שאני רוצה משילות קטנה יותר.
      לעומת זאת אני נוטה להסכים עם דבריך כי כמות הסחיטות ירדה בגלל שכמות המפלגות היכולות לסחוט קטנה, אך כפי שכבר סיימת – מפלגות יכולות להתפצל לסיעות שונות, אז אמנם יש פחות סחטנות כרגע אך זה איום ש"אורב" בפתח.
      לגבי סחיטה מוקדמת, כלומר לפני הבחירות, דרך הצטרפות למפלגה קיימת בתמורה למשהו – אגע בנקודה זו במאמר הקרוב שיפורסם, נוכל להרחיב בו.

      ג. מסכים שאחוז חסימה גבוה חונק דעות. לכן הצעתי פיתרון שנותן לאותן דעות אויר אבל מאידך לא הרבה אויר שיתן להם מרחב סחיטה.
      חלוקת הפרלמנטים לכמה רמות – רעיון נהדר. אפשר לפתוח עליו מאמר נפרד.

      ד. הרעיונות שאני מציע הם יותר עיקרון, הם מוצעים כדי לתת איזון בין הצורך במשילות לבין צמצום כוח הסחיטה של המיעוטים המיוצגים. אז אם ניתן יותר מדי גמישות – הרעיון עלול להתמוסס. אבל ברגע שהעיקרון מאומץ – אפשר לחשוב על פרטים אחרים בתוכו שיתנו יותר גמישות. ההקצאות שאני מציע אינם באים ככלל ברזל אלא ככלל מנחה כדי לבצע את העיקרון, ואם יש כלל אחר שיכול להנחות שיהיה גמיש יותר – מה טוב.

      ה. יש גם אומץ בלתת ייצוג למיעוטים ועדיין למנוע סחטנות, ולשם כך הצעתי את העיקרון במאמר, אז אפשר להמשיך לדון מה יהיו פרטיו וכנ"ל.

      תודות גם לך על ההשקעה בתגובה ועל הדיון המחכים.

      אהבתי

      1. למעשה לא ברור מי המנצח ולא אכפת לי שבמסגרת יחסי הכוחות קבוצה מקבלת סטטוס מסוים. למעשה מפלגה עם הרבה אנשים תמיד תאייש יותר משרות אמון ומקורבין ותחיל את ניצחונה בשטח ותקדם מדיניות או תנסה לפי רצונה. תודה לך על הרשומה המושקעת הגורמת לי לחשוב. לילה טוב

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s